?למה אין פתרון ליוקר המחיה בישראל

• שיעור קומתו של אדם לא יימדד לפי עושרו, מנחים בטלוויזיה לא יגיבו על תכונה זו באקסיומה “מה ששלו שלו” ויריעו לעושר בראש חוצות
• ביום ההוא עושר יהיה כמו פעם, משהו להצניע, שלא לומר להתבייש בו, כי העולם הוא נדנדה של שניים, אם אחד למעלה השני למטה, אם צברת הון עצום, לפעמים (לפחות בעולם הישן שלפני האינטרנט) המסקנה היא שגבית יותר מהראוי או ניצלת עובדים
  
• ביום ההוא הבושה תחזור לתחייה.
  אנשים ישובו לחשוב מה יגידו עליהם לפני שיבקשו סכום עתק מאומן חבר עבור הופעה משותפת, או מהעירייה, מתוך הקופה הציבורית, כדי להופיע במשך חצי שעה על במות יום-העצמאות.

• ביום ההוא, אנשים לא ינהגו בהדוניזם או יזעקו “שופוני יא נאס” באינסטגרם או במסעדה עם חברים, ולא יזמינו בקבוק אחד של קוקה קולה ב-200 שקל בהופעה בקיסריה, כדי להראות לכולם שיש להם, שקטן עליהם, אלא יחרימו כאלה מקרים של חזירות וייחנקו עם מים מהברז בשירותים. צנע, זוכרים?
  
• ביום ההוא לא ימחאו כפיים ברשת לעובדת שגנבה ממעסיקה, בטענות כמו “לו היית משלם לה יותר, היא לא היתה גונבת” (אמיתי לגמרי, קראתי בעצמי בפייסבוק)
  
• ח”כ שהתפטר במסגרת עסקת טיעון (שבה התחייב לא להתקרב לכסף ציבורי) לא יחזור אחרי חודשים ספורים להיות שר בשני משרדים תוך תיקון החוק שאוסר זאת

• נהג מונית בנסיעה מנתב”ג לת”א לא ינסה בכל דרך לגנוב 200 שקל עבור הנסיעה (כשהמונה בסוף מראה פחות ממאה), כי מגיע לו, הוא עובד קשה, כולל אי-הפעלת מונה, וכשמופעל, נסיעה איטית ופספוס יציאות באיילון
• ביום ההוא נחזור לאכול מעץ הדעת טוב ורע, או ניזכר מה שלמדו אבותינו מהנגיסה האסורה
  
• נדע שאין אבל, שלפשע ולרוע אין מקום או צידוק בחברת מופת
  
• שהוא לא זכאי, ושאסור שהוא יהיה שוב שר ושישוב לזירת הפשע.

אבל אל תחכו ליום הזה בדלת.
טבע לב האדם רע מנעוריו.
הסוציאליזם שורד אולי בכמה מדינות צפון אירופאיות ודי.
רוב העולם הוא חזיר קפיטליסטי.

ובכל זאת למה כמעט רק בארץ?
אולי כי בארץ כל ממזר מלך, כל ילד/ה מלידה – נסיך/כה.
לכולם מגיע להתחזר. כולם בני-מלך.

ואם אינם בני מלך, ויש גם כאלה, הם מושחים את המלך בכל יום. 
מפזרים את הכסף שאין להם עליו, כי הוא מורם מעם, ומקבלים בהכנעה ובצידוק הדין את העובדה שמגיע לו, לגנוב, לקחת שוחד, לעשוק אותם ולרמוס אותם ברגל גסה (לא, לא רק ביבי, אפילו זמר נערץ).

אני גר בברזיל, ושואל את עצמי למה פה אין כזו חזירות?
למה, למרות האינפלציה, השחיתות, עליות המחירים וכל הצרות שיש כאן, בעל מסעדה בשוק לא גובה על פלח אבטיח 80 שקל, כמו שחוויתי על בשרי לפני 15 שנה בת”א? גם אם לא שאלתי מראש כמה עולה.

התשובה שאני מוצא היא, אולי…זכרונות העבדות.
אולי צאצאי העבדים שמחים בחלקם, בחירותם, בצניעותם.
הם מקבלים את הצנע כזכות, כשיפור.
עתה בני-חורין.

והנה עוד רעיון:
הם גם לא רוצים כ”כ הרבה כסף, מסתפקים במועט. חיים את הרגע.
עוד על כך (ובלי להכליל) בקרוב בפוסט על האופי הברזילאי.

ושם בישראל? 
שם עבור כל בני-המלך, בני עם-הסגולה, רק השמיים הם הגבול, גם לתמחור ולתשלום.